לחגוג את ל''ג בעומר בגלות

אוקיי... הכפר שלי משוגע. אסביר:

 אני עדיין גרה בארצות הברית עד אוגוסט כשאהיה עולה. עכשיו אני עדיין אמריקנית, אבל אני לא מרגישה כמו אמריקנית. אני מאד מתוסכלת. למה? כי הכפר שלי משוגע!!!

אסור לעשות מדורה בכפר שלי. "מה אעשה בשביל ל''ג בעומר?!" שאלתי. אז אכתוב אימייל לראשי כבאים. התשובה שלו:

(אני מצטערת שזה בענגלית)

The Wilmette Fire Department does allow small controlled fires for the observances of religious holidays providing all the necessary precautions are met

בסדר. אבל זה לא הסוף של הבלגן. הראש של הכבאים ביקר אותי בבית שלי!!! הפתעה, לבדוק את החצר שלי. רק באמריקה. אז הוא אמר שאני צריכה לדפוק על הדלתות של השכנים להסביר שאעשה מדורה. באמת? כן. רק באמריקה.

סוף סוף החברים שלי באו. זה המדורה קטנה שלנו:

היה כיף מאד, אבל לא מיוחד כמו בישראל.

לשנה הבאה בישראל--מקום משוגע, אבל לפחות אפשר לעשות מדורה בלי פיקוח!

קשרים

...בס"ד

...או חבורים...
בשבוע הזה עשיתי קשרים בהרבה דרכים. אחרי יריד העבודה נפגשתי עם יועצת שלי
מ-"נפש בנפש", שפרתי את קו"ח שלי עוד פעם, והצטרפתי לכמה קבוצות מקצועיות
באינטרנט שיכולות לעזור לי להשיג את מטרתי למצוא עבודה שמתאים לי. בינתיים,
אולי אתנדב לביקור חולים במרכז העיר שני ימים לשבוע.

ואז הגיע ל"ג בעומר. שכנינו הזמינו אותנו לגינם למדורה ופיקניק, בזמן שהיו
לכל השכונה מדורות ופיקניק, ואפילו מוסיקה עד אחרי חצות. השנה שעברה הייתה
פעם ראשונה לנו, ישבנו והתבוננו הכל, היינו מרותקים. השנה, הבאנו קציצות
(המבורגרים), כריים עוף ויין, שכולם נהנו, ונגנתי בגיטרה בעוד שאחרים שרו.
כמה חברותי גם באו שלא ראיתי בהמון זמן.

אני עוד לא מוכנת לטייל למירון. עולי יום אחד. אני יודעת שכמה שכנותי רוצים
לטייל שם השנה הבאה...עם משיח עוד לא יגיע.

או כן, התמונה היה מצולם השנה שעברה...בעלי לא רצה לצלם השנה.

ספרייה מלאה במיסיונרים

אני מתנצל שעוד פעם פספסתי את היום שלי. אבל, משהו מעניין קרה היום ברחובות שאני מאוד רציתי לספר לכם. קודם כל, אמש לא עבר עליי בקלות. אחרי האימון שלי, הגעתי הביתה מרוסק לגמרי - אבל לא הלכתי לישון מפני שאני לומד יוונית קלאסית ולכן החלטתי ללמוד מאוחר בלילה. קמתי מוקדם (6:45) כדי ללכת לאולפן בבוקר. יצאתי באמצע השיעור כי הייתי משועמם וגם עייף. חזרתי לרחובות והחלטתי ללכת לספרייה.

בדרך הביתה ראיתי משהו מוזר: קבוצה של בערך עשרה אנשים לובשים חולצות כחולות עם משהו כתוב בשני הצדדים. בצד הראשון כתוב "ישו = ישוע" וזה תפס לי את העיניים. אז ראיתי את הצד השני עליו כתוב "ישוע = ישועה" ועצרתי בדרך. זאת הפעם הראשונה שראיתי מיסיונרים ברחובות למרות שלאחרונה שמעתי סיפורים מכמה אנשים בעבודה על מיסיונרים שראו בסביבות הקניות בימים האחרונים.

פשוט התפלאתי ורציתי לשאול מה אתם חושבים על הנושא הזה. נא להשאיר תגובות!

לב קורא

קנדי בנושא קנדי

קוראים לי קנדי ועליתי לארץ לפני שנתיים וחצי עם בעלי מרק. אנחנו גרים בתל אביב בן שוק הכרמל לבן חוף הים-מקום נפלא. אני עובדת כקומיקאית (סטנדאפיסטית) כבר עשרים שנה ובתור מורה לרייקי כבר עשר שנה. כדי להכיר אותי קצת, היכנתי כמה רשימות.





5 דברים שמצחיקים אותי

1. 1. כשהישיבה החרידית שנמצאת על ידינו מחליפה

כיתות- כל שעה, ברמכולים נשמעים שירים מחג המולד כגון "רודולף האייל עם האף האדום" " אנחנו מאחלים לכם חג המולד שמח" וזנגל בלס (פעמונים מצלצלות)"

2. כשריב מתפרץ בקופת חולים בן קבוצה של אנשים שמחקים לרופא שבכלל עדיין לא הגיע.

3. משפחה 3 דורות שעולים לרכבת עמוסה ומחפסים 10 מקומות ביחד-הם ממשיכים ללכת כדימה ואחורה בלי םוף כאילו זה יציאת מצרים מהמדבר.

4. מצילים שמשגיחים על מיליון שוחים ופתעום צועקים "את עם הילדה- תעברי משם."

5. מישהוא מתחלק ונופל על משהוא, בתנאי שהוא לא נפצא.

5 דברים שגורמים לי לחייך

1. כשאני מתעמצת לקרוא פרסומת על שלט בעברית וכשאני סוף סוף מצליחה, מסתבר שזה היה באנגלית.


2. גשם. לכל היותר חזק הגשם, החיוך גדל באותה מידה.


3. שכל קפה הפןך שתזמין מכל מקום בארץ יגיע עם ציור של לב או פרח באמצע הקצפת.


4. לעמוד בחוץ ביום סוער בירושלים ולראות גברים רצים אחרי הכפות שלהם. אם אנחנו באמת העם הנבחר, למה אנחנו זקוקים לםיכות להחזיק את הכיפות על הראש?


5. ילדים מהמזרח הרחוק שמדברים בעברית להוריהם.

מה מצחיק אותכם וגורם לכם לחייך? קנדי

מי מסתקל במירוץ למיליון?

אני ממש אוהבת את המירוץ למיליון, הAMAZING RACE הישראלי. זה מאוד מעניין להראות מקומות שונות בעולם ולראות אך ישראלים משתדרים בלחץ במירוץ. אם אתם לא יודעים, במירוץ זוגים שונים צריכים ללכת ממקום למקום ולעשות משימות קשות בכול מקום. בסוף(כימאת) כל יום (אבל לא כל פרק בטלוויזיה), הזוג שמגיעו אחרונים למתרה צריכים לצת מהמירוץ.

אם אתם מסתקלים, מי אתם אוהבים? אני אהבתי שני הזוגות בצד הימים של התמונה, הקיבוצניקיות והשמן והרזה. שניכם היו מאוד חמים עם כולום שהם מפגשו בדרך, וגם הקשר הזוגי שלהם היו טובים. אבל הם לא היו מספיק בכושר טוב, אז הם הפסידו במירוץ.

הזוג שעדיין במירוץ שאני אוהבת זו הבלונדיניות (שלובשות רק ורוד!). הן נראות חלשות וקטנות, אבל באמת הן חזקות, "גדולות" בסלנג הישראלי-- "פיטריות." גם יש להן קשר טוב-- הן אף פעם לא מריבות, והן אף פעם לא מפסיקים לתת למירוץ כל הלב, גם שהן במצב מאוד גרוע. אבל עכשיו הן באמת במצב גרוע... וכנראה הן יוצאות מהמירוץ בפרק הבאה. אני לא יודעת מי אני בעד אם הבלונדיניות יוצאות מהמירוץ!! מיה ועמיחי, אולי? אני לפחות אוהבת את השם של מיה (והדבר שהיא כותבת את "מיה" בלי א', כמו אני!).

ניראה. אני לא אוהבת "שיא וגי" עכשיו, וגם לא הבעל בזוג נשוי.

אני יודעת שזו סידרה תפשי, אבל אני לומדת עברית מהכל! אני חושבת שזוג עולים חדשים יכול להיות מעניין להראות במירוץ הבאה, לא?

ב'סד

16 א''ר תשס'ט

לפני שבוע שמחתי להקיר את חיה, העולה שכותבת בבלוג הזה בימי רביעי. נפגשנו בסמינר קורות חיים מחברת נפש בנפש.

לעיתים יש לי הפתעות - אני פוגשת חברים לא צפוי מקומות ברחבי הארץ. איזה כ'ף!

בכל מקרה, דיברנו במקצוע הכתיבה. שנינו נהנות שיתוף מידע, כדי לסייע כדי לעורר סקרונות ושל אנשים אחרים.

תודיו לי מה אתם חושבים על הודעות שלי. שלחו לי הודעה לכתובת דואר אלקטרוני giveretgolani@gmail.com