יום שישי, 8 במאי 2009

לנסות את הצו ראשון (לא באמת) אבל... אההההה...

היה לי אתמול הזדמנות לתרגל את היום הראשון של הצבא. הייתי עצבני... מאד עצבני... מאד מאד מאד מאד מאד עצבני. למה? אני יכולה לכתוב בעברית טוב, ואני אוהבת את זה. אבל אני מאד מתבישת כשאני צריכה לדבר עברית עם כל אחד: המורה שלי, החברים שלי, הרב שלי, אפילו עם החתול שלי (כן, כן לפעמים אני מדבר עברית לחתולים הקטנים שלי לתרגל)... אני יודעת שאני קצת מטופשת אבל זה איך בן-ציון בן-יהודה, הבן הראשון של אליעזר בן-יהודה, למד את השפת עברית כשאין לו אף אחד לדבר איתו. בכל-אופן, דברתי עברית לתרגל לצו ראשון אבל שכחתי את כל השפה... אז דיברתי את המילה "אההההההההה" אוד ואוד.

יש לי שלוש חודשים לפני הצו ראשון שלי באמת. אולי היומן רשת (בלוג זה מילה?) הזה יעזור לי להרגיש יותר בתוחה בי ולהשתפר את האוצר מילים שלי.

אהההההה... שבת שלום!

3 תגובות:

  1. שלום, בקי. זאת אומרת שאת עוד מעט מתגייסת לצה"ל? אני מאחל לך הרבה בהצלחה בתקופה שלך בצבא! אני חושב שאין לך סיבה להתבייש כשאת מדברת עברית. הכל בא עם זמן. כשהגעתי לארץ לפני שנתיים לא היה לי ביטחון אפילו לבקש פלאפל. עכשיו אני משמין יותר ויותר כי התרגלתי לשפה ולאנשים. את תתביישי. בקרוב תדברי כמו ישראלית. :) דרך אגב, מה זה "זו ראשון"?

    השבמחק
  2. גם אני דיברתי עם החתול בעברית ליפני כשעליתי לארץ! אבל המילה היחידה שהוא למד היה "לא"... והחתול הקטן, שנלד בארץ, כנראה לא מבין אפילו את המילה הזות. (הוא חושב, כמו רוב הישראלים, ש"לא" אומר "לעשות את זה במהירות כי עוד מאת הוא יצריך לאצור... )

    אני חושבת שישראלים משתמשים במילה "בלוג"... כמו שהם משתמשים בהמון מילים בשפות לועזיות. בטח בן-יהודה היה מעדיף "היומן רשת"!

    השבמחק
  3. תודה לב ומיה.
    "זו ראשון" היה טעות. באמת זה "צו ראשון". טעות שלי!

    השבמחק